מארגני מסע ראפטינג ומפיקת התוכנית "מסע עולמי" יפצו מקליט שנפגע במהלך שייט בגואטמאלה

1.                  1.                  התובע נפגע בכתפו במהלך ראפטינג בנהר הקחבון (cahabon) בגואטמאלה עת השתתף במסע "איסוזו צ'לנג 2002" במרכז אמריקה. התובע יצא למסע כמקליט (סאונדמן) עצמאי, אשר שירותיו נשכרו ע"י הנתבעת 1, היא מפיקת התוכנית "מסע עולמי". הנתבעות 2-3 הן שארגנו את המסע והן ששכרו את שרותי החברה המקומית שבמסגרתה בוצע הראפטינג בנהר. אין מחלוקת כי במסגרת הראפטינג נפגעו מספר משתתפים נוספים (לרובם נגרמו פגיעות קלות), אף כי קיימת מחלוקת בנוגע למספרם.

2.                  2.                  התובע טוען כי הנזק שנגרם לכתפו נובע מרשלנותן של הנתבעות. רשלנות זו מתבטאת לשיטתו בכך שלא נערך לו תדרוך בטרם יצא  אל הראפטינג ובכך שלא הוצגו בפניו הסכנות הכרוכות בשיט. לו היו אלה מוצגות - היה נמנע מלהשתתף בשיט (סעיף 19 לתצהירו). כן טוען התובע לתחולת הכללים בעניין היפוך נטל הראיה שעניינם בדבר מדבר בעדו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) ובדבר מסוכן (סעיף 38 לפקודה). הנתבעות, מטבע הדברים, כופרות בחבותן מכל וכל. מכאן כי מחלוקתם של הצדדים סובבת את שאלות האחריות והנזק גם יחד.

3.                  3.                  בנוגע לשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת נשמעה עדותם של מספר עדים: מטעם התובע העידו הצלם איל בן-יעיש והתובע עצמו; מטעם החברה הגיאוגרפית העיד מנהל המסע, דורון ברפל; מטעם עידן חדש העידו ליאת שושן, שהשתתפה במסע ואיל פלד (מנהל עידן חדש) שלא השתתף במסע.

הרקע העובדתי

4.                  4.                  אין מחלוקת בין הצדדים כי שירותיו של התובע נשכרו על ידי הנתבעת 1 (להלן: עידן חדש) כקבלן עצמאי המספק שרותי סאונד. אף כי בין הצדדים שנויה במחלוקת השאלה אם התובע הוא שפנה לעידן חדש או שמא אירעו הדברים להיפך, אין לעובדה זו כל נפקות לגוף העניין. כאיש הסאונד היה התובע חבר בצוות הצילום שיצא למסע. אין גם מחלוקת כי הנתבעות 2 - 3 (להלן: החברה הגיאוגרפית) הן שתכננו את המסע (סעיפים 5 - 6 לתצהירו של איל פלד, שלא נסתרו; עדותו של דורון ברפל - עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 5 - 6).

5.                  5.                  בטרם יצאה המשלחת למרכז אמריקה, התקיים תדריך מקצועי בארץ. ההשתתפות בתדריך זה נאכפה בקפדנות על ידי עידן חדש (איל פלד - סעיף 9 לתצהיר ועמ' 60 לפרוטוקול, שורות 4 - 5; ליאת שושן - סעיף 12 לתצהיר). במסגרת אותה "פגישה חשובה" (כפי שהגדיר אותה התובע בעדותו) ירדו גם לפרטים המקצועיים הפרטניים, ובכלל זה מקומות בהם כדאי לצלם (התובע - עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 12 - 19). כמו כן טענה עידן חדש כי סוכם שצוות הצילום יקבל תדרוך יעודי על ידי מנהלי המסע (דהינו - החברה הגיאוגרפית) בכל יום במהלך המסע (איל פלד - עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 11 - 12). פגישות אלה אכן התמקדו בצד המקצועי, כפי שעלה מעדותו של הצלם איל בן-יעיש (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 15 - 21).

6.                  6.                  בתוכנית המסע שהועברה למשתתפים (נ/1) נרשם במפורש כי יערך ראפטינג בנהר הקחבון ביום 13.12.02. בשיט השתתף כל מי שנטל חלק במסע למעט צוות צילום של שבעה עד שמונה אנשים שליווה את המסע בצילום מהחוף (דורון ברפל - עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 4 - 6; ליאת שושן, שתיארה שאף אחד לא וויתר על החווייה - עמ' 55 לפרוטוקול, שורה 17).

7.                  7.                  טווח הגילאים של המשתתפים במסע נע בין 25 - 65 (בן יעיש - עמ' 20, שורות 6 - 7; העדה ליאת שושן העריכה כי מדובר ב"עשרים פלוס עד חמישים פלוס" - עמ' 53 לפרוטוקול, שורות 17 - 18). לגבי מספר המשתתפים במסע ניתנו תשובות מספר. לגירסת התובע והעד מטעמו נראה כי השתתפו פחות מחמישים אנשים במסע, שכן לשיטתם נפצעו תריסר אנשים המהווים "למעלה מ- 25% מכלל משתתפי הראפטינג" (סעיף 13 לתצהירו של איל בן יעיש וסעיף 16 לתצהיר התובע). דורון ברפל העיד כי השתתפו במסע 55 או 60 אנשים (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 1 - 2). יוער כי אין לסמוך על זכרונו של העד בנוגע למספרים, שכן בעניין זה התגלעה סתירה בין תשובותיו בדיון ותשובותיו לשאלון בנוגע למספר הפצועים בשיט (ראו עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 7 - 15 ותשובתו לשאלה 17 לשאלון; מאחר ומדובר בסתירה בעניין מהותי, אין להקל בה ראש). ליאת שושן העריכה כי במסע נטלו חלק "לדעתי 50 ומשהו" (עמ' 53 לפרוטוקול, שורה 16). עיון בנספח ד' לתצהירו של איל פלד (רשימת המשתתפים בטיול המבוטחים ע"י שירביט) מגלה כי ברשימה מנויים ארבעים ושלושה שמות בלבד. רשימה זו צורפה לכאורה להוכחה כי כל המשתתפים בוטחו, אולם דומה כי אין היא כוללת את המשתתפים מטעם החברה הגיאוגרפית (דורון ברפל אינו מופיע בה). מאחר ולא הובהר אם מלבד דורון ברפל השתתפו אנשים נוספים מעבר לאלה הנקובים בשם ברשימה מחד, ומאחר ומאידך יש לזכור כי במסע המקדים שערך השתתפו ארבעה נציגים של החברה הגיאוגרפית, נראה כי לא נחטא לאמת אם נקבע כי השתתפו במסע בין 45-50 אנשים, כולל אנשי החברה הגיאוגרפית. אקדים את המאוחר ואבהיר כי גם בעיון מדוקדק בקלטת התוכנית ששודרה בטלויזיה במסגרת התוכנית מסע עולמי (נספח ב' לתצהיר התובע) ובצילום התדרוך שנכלל ב-DVD שצורף כנספח ח' לתצהירו של איל פלד, נראה כי מספר המשתתפים בתדרוך נע בין 30 ל- 40 (נסיון לספור את המשתתפים אחד לאחד נתקל בקשיים טכניים, אף כי המצלמה עברה על פני הקבוצה כולה והצפייה שערכתי בהקלטה בנספח ח' נערכה תוך עצירות רבות בנסיון להגיע למספר ברור).

8.                  8.                  אין כל חולק כי במהלך השיט נגרמו למספר משתתפים פציעות, שהוגדרו על ידי העדים מטעם עידן חדש כ"פציעות קלות". מספר הנפגעים ידון להלן, בשל משמעותו לצורך ההכרעה. השיט עצמו בוצע על ידי חברה מקומית ששירותיה נשכרו על ידי החברה הגיאוגרפית (סעיפים 5 ו- 6 לתצהירו של דורון ברפל), והמדריכים מטעם החברה המקומית הם שנתנו את התדריך, כעולה מעדויות כל העדים. בסירה בה שט התובע חתר מדריך מקומי, כאשר ביתר הסירות חתרו המשתתפים עצמם (סעיף 28 לתצהירה של ליאת שושן; התובע - עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 16 - 22 ועמ' 38 לפרוטוקול, שורה 23 - עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 1).

9.                  9.                  לצורך השלמת התמונה העובדתית יובהר כי עובר ליציאה לשיט ניתן תדריך לכל המשתתפים (סעיף 7 לתצהירו של דורון ברפל; סעיפים 25 - 27 לתצהיר ליאת שושן) שארך 15 - 20 דקות לפחות (איל בן-יעיש - עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 18-20; עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 22-23). טענת עידן חדש בסיכומיה כי מעדות בן-יעיש עולה שהתדריך נמשך כשעה, המסתמכת על דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1 - 2, אינה אלא בגדר הוצאת דברים מהקשרם. בן יעיש העיד במפורש כי מדובר בתדרוך של רבע שעה עד עשרים דקות, ובתשובה אליה הפנו הנתבעות תיאר את משך הזמן של ההגעה, ההתכנסות, התדרוך וכל מה שקדם לירידה למים. דורון ברפל טען בסעיף 7 לתצהירו כי התדרוך התמשך כשעה, אולם הדבר לא מתיישב עם צילום התדריך בנספח ח' ורישום הזמן הרץ המופיע בו.

10.              10.              התדריך צולם ע"י איל בן-יעיש (סעיף 8 לתצהירו). איש מהעדים לא זכר בעדותו לאמר מה בדיוק נאמר בתדריך, אף כי מעדות התובע עלה כי בין היתר נערך הסבר לגבי דרך החתירה בסירות (עמ' 27 לפרוטוקול, ושורת 17 - 19; יוער כי המשתתפים חתרו בסירות, למעט אלה ששטו ב"סירה הבטוחה" בה ישב התובע).

11.              11.              מעדות הצלם עולה כי התובע נכח בתחילת התדריך, אולם לאחר כעשר דקות הלך להכין את ציוד הצילום לצילום תת-מימי (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 25 - 26). גם התובע העיד כי היה בתדריך וחזר (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 1), מאחר והיה עליו לבצע את פעולות ההכנה. פעולות ההכנה כללו הכנסת המצלמה לתיק מתאים ובדיקתה במים וכן ארגון של אביזרים נוספים, והיא נמשכת עשר דקות עד רבע שעה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 20 - 21). התובע לא נשלח לבצע פעולות אלה, אולם היה עליו לעשות כן בשל אחריותו כחבר בצוות הצילום (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 11 - 21), והיה ברור שלא ימנע מלעשות את המוטל עליו מבחינה מקצועית רק משום שמתקיים תדרוך (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 8 - 9). יוער כי כל העדים העידו פה אחד כי התובע הוא אחראי ביותר מבחינה מקצועית. ליאת שושן טענה כי למיטב זכרונה נכח התובע בתדריך (סעיף 26 לתצהיר), אולם כנגד "מיטב זכרונה" זה עמדה עדותו המהימנה של התובע ועדות הצלם איל בן-יעיש בנוגע למעשי התובע, שאף הוסיף וציין במפורש כי גם בתדריך המצולם על ידיו לא ניתן להבחין בתובע (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 3 - 4; בצפייה בנספח ח' לא ניתן להבחין בתובע, אף כי אין לכחד שחלק מהאנשים מוסתר - ר.ו.). התובע הוסיף והעיד כי מאחר וצוות הצילום היה אמור לשוט בסירה "הבטוחה", שהיא גדולה מהאחרות ובעלת שטח מגודר במתכת באמצעיתה להחזקת צילום, לא היה צורך כי ישתתף בתידרוך, שעיקרו במתן הוראות השטה. התדריך נועד לסירות האחרות המושטות ע"י המשתתפים בעוד שהסירה "הבטוחה" הושטה רק ע"י המדריך (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 16 -22 ועמ' 38 לפרוטוקול, שורה 23 - עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 1).

12.              12.              עיון בצילום שבנספח ח' מגלה כי התובע לבש אפודת הצלה וחיפש קסדה, בדומה לאחרים המצויים לידו באותו רגע (צילום של התובע עם אביזרי הבטיחות הוגש כנספח ד' לתצהירה של ליאת שושן). לתובע אף הוגשו משוטים, והוא נראה בהסרטה הולך עם משוט. לא ברור אם צילום זה קודם בזמן לתדריך, אולם מאחר ורבים מהמשתתפים בתדריך צולמו כשהם עוטים אפודת הצלה וקסדה נראה כי אכן מדובר בפעולה קודמת בזמן. יתכן כי בשלב זה סבר התובע כי גם עליו מוטל לחתור, ורק בתחילת התדריך נמסר לו אחרת והוא עזב. עניין זה לא התברר כל צרכו, והתובע לא נחקר אודותיו כלל.

13.              13.              השייט החל בחלק שקט יחסית של הנהר (התובע - עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 13 - 14), ככל הנראה בסמוך למקום בו ניתן לראות את הג'יפים המשתתפים במסע כשהם צולחים את הנהר ללא קושי. שעה שהגיעו הסירות למקום בו מצויים זרמים מנוגדים ומפלים, נפגעו מספר מהמשתתפים (בחלק מהשיט ניתן להבחין בקלטת). לפני הפגיעה הודיע המדריך לצלם כי עליו להכניס את המצלמה לקופסא מכיוון שמגיעים לחלק היותר מסוכן של השיט (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 11 - 13). התובע והצלם ישבו שניהם בחלקה האחורי של הסירה (סעיף 9 לתצהיר הצלם; סעיף 11 לתצהיר התובע). ליאת שושן ישבה עם הגב לתובע ולצלם (סעיף 34 לתצהירה ועמ' 55 לפרוטוקול, שורה 1), וממילא לא ראתה מה אירע לו. הסירה הגיעה למפל ואז התקפלה לשניים, חלקה האחורי הונף למעלה והתובע והצלם הועפו באויר (סעיפים 11 - 12 לתצהיר הצלם וסעיפים 12 - 13 לתצהיר התובע). איל בן-יעיש נפל בתוך הסירה ואילו התובע הועף אל מחוץ לה (שם). הצלם הבהיר כי לנוכח אזהרת המדריך החזיקו שניהם במוטות הברזל בסירה, וכי הוא ראה את התובע מחזיק בהם (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1 - 4; וראו סעיף 13 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 41 לפרוטוקול, שורות 11 - 15). עדות זו לא נסתרה, והנסיונות להציג את התובע כאדם "שובב", שנסמכו אף הם בין היתר על קטעים מצולמים בנספח ח' (המציגים רגעי משובה שאינם מעידים אלא על משובה המאפיינת גם גברים שאינם רכים בשנים), אין בהם כדי להביא למסקנה כי התובע לא אחז במוטות בסמוך לירידה במפל. יוער כי העדים לא טענו כנגד אמינותו ומיהמנותו של התובע, ויש לאמץ את עדותו בנוגע לדרך התנהלותו במהלך השיט, שחוזקה על ידי עדות חברו הצלם (שמתי לנגד עיני את העובדה כי השניים עובדים גם כיום יחדיו).

14.              14.              העדים נחלקו ביניהם גם בנוגע לשאלה אם הוזהרו בדבר הסכנות בשיט אם לאו. איל בן-יעיש העיד כי נאמר לו "כל הזמן" שהשיט יכול להיות מסוכן (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 5 - 6; עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 9 - 11). התובע טען כי לא נאמר לו דבר אודות הסכנות (סעיף 19 לתצהירו) וכי לפני כן סבר שזה "מסוכן לא כמו שאני מבין היום שזה מסוכן" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 26). ליאת שושן טענה כי כלל לא נאמר להם שהמסלול מסוכן (עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 5 - 6), ובפועל - אף לא אחד ויתר על החווייה (עמ' 55 לפרוטוקול, שורה 17). הנתבעים טענו כי מדובר במסלול מוכר ומקובל, המתאים גם לנוער מגיל 15 (סעיף 34 לתצהירו של איל פלד), וכפי שהובהר לעיל - גיל המשתתפים נע מגיל 25 ועד 65. המסקנה היא כי על פני הדברים לא יוחסה לשיט סכנה חריגה על ידי מארגניו (וזאת ניתן להסיק גם מעצם הרכב הגילאים והמשתתפים, כמו גם טענות הנתבעים בעניין התאמתו לצעירים וזקנים גם יחד), אף אם נזכרו סכנות הכרוכות בו.

15.              15.              בנוגע למספר הפצועים במהלך השיט נחלקו העדים: התובע ואיל בן-יעיש טוענים כי מניין הפצועים עלה לכדי 12 (סעיף 13 לתצהיר איל בן-יעיש וסעיף 16 לתצהיר התובע). טענה זו מבקש התובע לתמוך גם בקטעי עיתונות שנכתבו על ידי משתתפים במסע (כתבה ב"מעריב" ובה נאמר כי עשרה אנשים נפצעו. בכתבה נמנו שלושה שמות ולהן נוספו הכתב, אחד המדריכים ואנשים נוספים שסבלו מחבלות יבשות; כתבה ב"את" ובה נרשם כי שנים עשר נפצעו). עורכי הכתבות לא הוזמנו לעדות. דורון ברפל טען בעדותו כי נפצעו שלושה או ארבעה אנשים או אולי ארבעה או חמישה אנשים (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 7 - 15). ליאת שושן טענה כי "לפי מה שאני זוכרת חמישה" (עמ' 53 לפרוטוקול, שורות 13 - 14). במהלך התוכנית ששודרה בטלויזיה (נספח ב' לתצהיר התובע) ניתן לשמוע את רופא המסע באומרו "אם בכל סירה יש פצועים - מה אנחנו באנו פה להיפצע?". לא הובהר מה היה מספר הסירות, אף כי נראה שבחלקן שטו ארבעה משתתפים (מסעיף 39 לתצהיר איל פלד עולה כי מדובר בארבעה חותרים) או מעט למעלה מכך בעוד בסירה ה"בטוחה" בה שט התובע שטו חמישה כולל המדריך. לפי חישוב זה השתתפו תשע סירות בראפטינג, או מספר קרוב לכך.

16.              16.              אף כי לכתבות אין משקל ראייתי של ממש, נראה כי מחלוקת הצדדים אינה אלא סמנטית ועניינה בשאלת הגדרת "פציעה". כך, דרך משל, הבהיר הצלם איל בן-יעיש כי שעה שהסירה התקפלה לשניים הועף אף הוא מקומו אולם נחת בתוך הסירה (סעיף 12 לתצהירו). בתום השיט ניתן להבחין בצלם כשהוא שמח וצוהל (קטע 3 בנספח ח'), מגיע לגדה ומברר מה שלום התובע, האוחז בכתפו בכאב. גם כותבי הכתבות במעריב וב"את" תיארו את הפגיעות שסבלו הם עצמם בשיט, ותיאורים אלה מתאימים לפגיעות קלות למדי. נראה כי "פציעות" של ממש ספגו חמישה אנשים "בלבד" (שמותיהם מופיעים, כמעט כולם, בכתבה במעריב; בכלל אלה נמנו גם התובע, המדריך ששבר את אפו ונראה היטב גם בקלטת ואחת המשתתפות שנקעה את רגלה), ואחרים, במספר דומה פחות או יותר, ספגו חבטות ושריטות שאינן עולות כדי חבלה של ממש. מכל מקום, אף לשיטה הממעיטה (חמישה פצועים) הרי שמדובר בחמישה מתוך כארבעים משתתפים (כאמור - שבעה עד שמונה מהמשתתפים צילמו מהגדה ולא השתתפו בשיט, ואולי רק חמישה עד ששה - ראו גם סעיף 12 לתצהירו של דורון ברפל, שגם בעניין זה מסר גירסאות שונות). מכאן כי לכל הפחות כ-12.5% מהמשתתפים בשיט נפגעו במהלכו, ונראה כי בפועל מדובר בנתון משמעותי אף יותר.

17.              17.              כפי שיובהר להלן, נראה כי די בקביעה עובדתית זו כדי לבסס את המסקנה כי היתה מעורבת רשלנות בדרך ההתנהלות בראפטינג, שכן הגיונם של דברים תומך בהנחה כי כמות פצועים כזו אינה סבירה כלל. גם מנהל המסע, דורון ברפל, העיד כי "זה שזה קרה היה בלתי צפוי לחלוטין" (עמ' 49 לפרוטוקול, שורה 16). ברי כי לא ניתן לטעון כי אחוז פגיעות מעין זה הוא בגדר הסביר, מה גם שאף מארגן הטיול מציין כי מדובר בארוע "בלתי צפוי לחלוטין".

18.              18.              לסיכום חלק זה יובהר כי המסקנות העובדתיות הן כי קודם ליציאה למסע נערך תדריך מקצועי בארץ, שעל ההשתתפות בו עמדה עידן חדש. תדריך זה דן בצד המקצועי, וירד לפרטים טכניים כגון מקומות בהם כדאי לצלם. גם התדריכים שנעשו לצוות הצילום במהלך המסע  סבבו את הפן המקצועי של עבודת הצילום. החברה הגיאוגרפית היא שאירגנה את הטיול והיא ששכרה את שירותיה של חברה מקומית לצורך הראפטינג. החברה המקומית הדריכה את המשתתפים, אולם התובע נעדר מחלק מהתדריך. לא ניתן לדעת כיום מה היו ההוראות שניתנו למשתתפים בראפטינג, מאחר ואיש מהעדים לא זכר את תוכנן. התובע השתתף בתחילתו של התדריך ולאחר מכן עזב את המקום לצורך הכנת ציוד הצילום לשיט. התובע שט בסירה "הבטוחה" בה חתר המדריך. התובע וחברו הצלם ישבו בחלקה האחורי של הסירה. לאחר מספר דקות של שיט שקט התריע המדריך על הגעה לאזור המסוכן. התובע החזיק במסגרת המתכת הממוקמת בסירה. במהלך ירידה באחד המפלים התקפלה הסירה לשניים והתובע הועף אל מחוץ לה ונפגע בכתפו. במהלך השיט נפגע לפחות אחד מכל שמונה משתתפים (12.5%), כאשר מספר דומה של משתתפים ספג חבטות ושריטות שלא עלו לכדי פגיעה של ממש.